החורף
הוא זמן ההתכנסות, ההשתרשות. השורשים מקבלים חיות, ניזונים מהמים, ואוגרים לתוכם את האנרגיה, שתשמש אותם לאורך כל השנה.
ואנחנו מתכנסים פנימה, ועסוקים בלבנות את עצמנו מבפנים, הריון.
האביב,
הוא זמן הפריחה.
הטבע נולד מחדש ,
הציפורים מרהיבות ביופיין,
הטבע פורח.
ולנו נותר להתפעל מפלא הבריאה,
לידה.
הקיץ
הוא הזמן שבו כוחות הבריאה פורצים החוצה,
הכל מתקיים בקיץ,
הכאן ועכשיו.
זה החודש וחצי אחר הלידה,
בו אנחנו מתרכזות בלהסתגל אל הבייבי,
מתרגלות את החיים עצמם,
הורות ראשונית.
הסתיו הוא חג האסיף , הזמן שבו אנחנו אוספות את עצמנו , מוסיפות את הבייבי אל הפעולות שלנו. תמה תקופת משכב הלידה, ואנחנו רוצות לאט לאט, לתרגל חיים בנוסף לבייבי.
איסוף עצמות, הוא טקס מקסיקני עתיק, מתקיים בשלב בו אנחנו רוצות לעשות קלוז׳ר ללידה, ולהתחיל לחיות עם התוספת החדשה במנשא .
באיסוף יש אלמנטים אנרגטיים רוחניים ופיזיים:
אמבט צמחים, עיסוי, הרפיה ודמיון מודרך, טקס איסוף עצמות.